פסק-דין בתיק ע"ר 14718-11-12

א.   מבוא

1.                  בפני ערעור שהגישה המערערת (התובעת), גב' אילנה לוי, על החלטת כב' הרשם עמיעד רט מיום 9.10.12 בתא"מ 31625-08-12, לפיה התקבלה בקשת המשיב (הנתבע), עו"ד דניאל ארנסט, לעכב הליכים בתובענה, בהתאם להוראת סע' 5 לחוק הבוררות תשכ"ח- 1968 (להלן- " חוק הבוררות"). 

ב.   רקע בתמצית

2.                  המערערת הגישה נגד המשיב תביעה בהליך שכותרתו "סדר דין מהיר" בבית המשפט השלום בתל אביב, להשבת כספי שכר טרחה ששילמה לו. המשיב הגיש בקשה לעיכוב הליכים בשל סעיף בוררות שקיים בהסכם שכר טרחה שנחתם בין הצדדים ביום 1.9.11 (להלן- ההסכם" או "הסכם שכר הטרחה"). ביום 9.10.12 ניתנה החלטת הרשם בבקשה כאמור, אשר זו לשונה:

             "ככל שהמשיבה טוענת לפגמים בכל הקשור לתנאי הבוררות בהסכם, שומה עליה       לעתור לביהמ"ש המוסמך בתובענה מתאימה. בשלב זה, וכל עוד אין החלטה אחרת         בעניין, הסכמים יש לכבד. ההליכים בתיק יעוכבו בגין תניית הבוררות".

ג. טענות המערערת

3.                  בפי המערערת מס' טענות באשר להחלטת כב' הרשם, כאמור לעיל:

(א).            לטענת המערערת, החלטת הרשם, להורות על עיכוב הליכים, ניתנה בחוסר סמכות. לטענתה, רשם אינו מוסמך להורות על עיכוב הליכים לפי סע' 5 לחוק הבוררות, שכן סמכות זו לא הוענקה לו במסגרת סע' 37 לחוק הבוררות. משכך, לשיטתה, החלטה זו בטלה ויש להעביר את ההחלטה בבקשה לעיכוב הליכים להכרעת מותב זה.

                   (ב).          לטענת המערערת, הפניית הרשם בהחלטתו לבית המשפט המוסמך, הינה החלטה שגויה. הרשם נמנע מלדון בטענות המערערת לגופן, שכן לשיטתו הן לא הוגשו לערכאה המוסמכת. לטענת המערערת, מכוח סע' 25 לבקשת המשיב לעיכוב הליכים, למדה היא וכנראה שגם הרשם סבר כך, שעסקינן בחוזה אחיד. מכאן שכוונת הרשם הייתה להפנותה לבית הדין לחוזים אחידים. בעניין זה מציינת המערערת, כי סמכותו של בית הדין לחוזים אחידים, הינה סמכות מקבילה, אשר אין בה לגרוע מסמכותו של המותב שדן בתובענה.  

                   (ג).          מוסיפה וטוענת המערערת, כי קיימים טעמים מיוחדים, מהם התעלם הרשם (כיוון שסבר שהוא משולל סמכות), בגינם אין להורות על עיכוב הליכים:

                                  (1).          פגמים ברצון- המשיב שימש במועד הרלוונטי לחתימת ההסכם, כחבר ועד מחוז ת"א של לשכת עוה"ד, ומונה לתפקידו ע"י יו"ר ועד מחוז ת"א של לשכת עוה"ד ואף כיהן במועד הרלוונטי בתפקיד יו"ר הוועדה לבוררויות ולגישורים במחוז ת"א וקיימת  סבירות שהיה מעורב במינוי בוררים ע"י יו"ר ועד המחוז. לטענת המערערת קיים פסול בכך, שהמשיב, מנסח ההסכם, כתב בהסכם, כי כמכריע בסכסוך אפשרי, ימונה עו"ד מסחרי בכיר כלשהו על ידי יו"ר הוועד, שהמשיב עצמו חבר ואשר מונה   על ידו, תוך הסתרת הדבר מלקוחותיו. עסקינן בהטעיה ולכל הפחות בטעות. לטענת המערערת, ככל שעובדות אלה היו מובאות לידיעתה, לא הייתה מסכימה לחתום על תניית בוררות בכלל, ובפרט לא שהבוררים הפוטנציאלים ממונים ע"י מקורב למשיב או ע"י המשיב עצמו. התנהלות המשיב בעניין זה עולה כדי חוסר תו"ל בניהול מו"מ.    

                  (2).       ניגוד עניינים אינהרנטי וחשש ממשי ממשוא פנים של כל בורר                               שהוא עו"ד: לטענת המערערת, קיים חשש, שהבורר שימונה                                       יהא נגוע בניגוד עניינים ו/או שינהג במשוא פנים. בורר שהינו                                            עו"ד, שאחד מבעלי הדין שלפניו הוא קולגה ואשר עניינה של                                        התביעה היא שכ"ט של הקולגה, נתון בניגוד עניינים מובנה                             ונטייתו תהיה לטובת עוה"ד. לא ראוי שעורך דין מסחרי בכיר,                                          ועו"ד בכלל, ימונה כבורר בתביעת שכר טרחה של          קולגה.

  (3).        כלל הפרשנות נגד המנסח ויחסי הכוחות בין הצדדים- ביהמ"ש                 קבע בפסיקתו, כי יש לפרש את תניית הבוררות בצמצום ע"פ                   כלל הפרשנות נגד המנסח. 

ד. טענות המשיב

4.                  לטענת המשיב, במקרה דנן, לרשם בית המשפט סמכות לעכב הליכים. לטענתו, עסקינן בתביעה בהליך של "סדר דין מהיר", אשר מצויה בסמכות מיוחדת של רשם. המשיב ציין בעניין זה את סע' 85א (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984 (להלן- " חוק בתי המשפט"), המתיר לרשם בכיר לדון ולהחליט בתובענה אזרחית שסכומה אינו עולה על 50,000 ש"ח. המשיב הוסיף וטען, כי בעניין סדר דין מהיר, אוחז הרשם בסמכויות בדומה לבית משפט, במגבלות מסוימות, אך אין מגבלה לעניין עיכוב תובענה עקב סעיף בוררות או העברתה לבוררות. המשיב ציין בעניין זה את תקנה 214 יא (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן- " תקנות סדר הדין האזרחי"), בה הוגדר "בית המשפט" כרשם, וכן את  תקנה 214 יא (ד) (9) לתקנות סדר הדין האזרחי, ממנה למד, הוא, כי רשם המוסמך להעביר עניין לבוררות בהסכמה בדומה לבית המשפט, מוסמך גם להעביר ללא הסכמה, דהיינו- לעכב הליכים שיש סעיף בוררות מחייב בהסכם.    

5.                  מוסיף וטוען המשיב, כי עיכוב הליכים בשל סעיף בוררות ניתן כעניין שבשגרה וכי נדרש טעם מיוחד מדוע שלא לעכב הליכים. במקרה דנן לא קיים טעם מיוחד כנדרש כאמור. לטענת המשיב, המערערת לא הראתה כיצד תפגע ממינוי בורר ואף לא פנתה למשיב בהצעה שימונה בורר בדרך שתהא מקובלת עליה. בנוסף, התשתית העובדתית שמציגה המערערת באשר לתפקיד בו משמש המשיב, איננה נכונה.

6.                  כן טוען המשיב, כי אין עסקינן בחוזה אחיד, כי אם, בהסכם מסגרת המתמלא תוכן מחדש לפי העניין. גם אם עסקינן בחוזה אחיד, הרי שאין בו כל קיפוח. בנוסף, טענת המערערת בעניין כלל הפרשנות נגד המנסח, אינו רלוונטי, שכן לא קיימת כל עמימות בניסוח שיאפשר פרשנות המבטלת את הסעיף. 

ד.   דיון

7.                  כבר בפתח הדברים ובטרם אתייחס לכל טענות המערערת, אומר- לגופו של עניין, לא מצאתי טעם מיוחד מדוע לא לעכב את ההליכים ולפעול בהתאם להסכמה שהושגה בין הצדדים בהסכם שכר הטרחה, עובר לפניית המערערת לבית המשפט.